פסק-דין בתיק פש"ר 22230-07-09

בפניי בקשה של חייבת (להלן: "החייבת") להכריזה פושטת רגל.

החייבת ילידת 1955, גרושה ואם ל-4 ילדים בגירים, גרה בשכירות בקרית אתא.

ביום 10.2.10 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת על פי בקשתה, בגין חובות מוצהרים בסך 745,357 ש"ח
ל-13 נושים.

על החייבת הושת תשלום חודשי בסך 100 ש"ח.

עד למועד הכנת חוות דעת הכונס הרשמי הוגשו נגד החייבת 9 תביעות חוב בסך של 679,852 ש"ח.
לא נתבעו חובות בדין קדימה.

החייבת לא הציעה הצעת הסדר נושים לסילוק חובותיה.

טענות הצדדים:

א.         בבקשה לצו כינוס טענה החייבת, גרושה ואם ל-4 ילדים, כי הסתבכה בעקבות עסק הובלות של בעלה ובשל אי יכולתם לפרוע חוב משכנתא. לדבריה, מאחר והעסק של בעלה היה עונתי, נקלע העסק לחובות, כך גם הוגבל חשבון בעלה, דבר שהוביל להתנהלותו בחשבון משותף לו ולחייבת. בסופו של יום המצב הכלכלי של המשפחה הלך והידרדר ללא תקנה.

המצב הכלכלי הקשה הביא בעקבותיו למשבר אישי, שסופו בגירושין בשנת 1994.

בנסיבות אלה, טוענת החייבת להסתבכות כלכלית בתום לב.

ב.         הכונ"ר מתנגד להכרזת החייבת פושטת רגל בהדגישו כי החייבת לא עמדה בנטל להוכיח כי חובותיה נוצרו בתום לב, בהדגישו את ההלוואות שנטלה החייבת ללא צפי להחזרתן, רכב חדש שנרכש בעוד החייבת במצוקה כלכלית, שלימים נטען כי נגנב, אך בית משפט השלום בחיפה (ת"א 12497/00) קבע כי מדובר בתביעה בגין גניבה מבוימת, ודחה את התביעה לתשלום דמי ביטוח.

הפן הנורמטיבי:

סעיף 18ה' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") קובע, כהאי לישנא:

"(א)   בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

(1)     להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;

(2)     לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו..."

השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בדונו בבקשת חייב להכריזו פושט רגל, היא האם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו, עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה (שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שלישית, בעמ' 173; כן ראה ע"א 5503/92 עדה קירצמן ואח' נ' הכנ"ר, פד"י מט(1) עמ' 749 ועמ' 756).